החלטה בתיק ע"פ 14560-11-11

1.            לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל- אביב יפו מיום 1.8.11 (השופטת שרה מאירי; ת"פ 1081/08), אשר הרשיע את המבקשים בעבירות של העסקה שלא כדיןשל עובדים זרים והפרת חובת פיקוח בהתאם לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1981 (להלן: "חוק עובדים זרים").בית הדין  גזר על המבקשת 1 קנס בסך 200,000 ש"ח ועל המבקש 2 קנס בסך 40,000 ש"ח וכן הורה על הפקדת התחייבות להימנע מביצוע העבירות מהסוג בהן הורשעו.

הבקשה להארכת מועד

2.            ביום 7.11.11 הגישו המבקשים בקשה להארכת המועד להגשת ערעור עד ליום 25.10.11, היום בו הוגש הערעור ולא נתקבל לרישום עקב האיחור בהגשתו.

המבקשים ציינו כי פסק הדין הומצא למענו של בא כוחם ביום 4.8.11 וכי בא כוחם טעה לסבור כי אין פגרת הקיץ ופגרת חג הסוכות באות במניין הימים להגשת הערעור.

עוד טענו המבקשים כי סיכויי הערעור גבוהים מאחר שהרשעתם בוססה על ראיה נסיבתית אשר אינה מובילה למסקנה חד משמעית וכי בית הדין לא נתן משקל מספיק לעדויות התומכות בגרסתם לפיה העובדים אשר נתפסו באתר הבניה לא עבדו בשירותם.

המדינה, בתגובתה לבקשה, טענה כי, בהתאם לסעיף 201 ל חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), על בית המשפט, בהכרעתו בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, לבחון את משך התקופה שחלפה מאז שחלף המועד הקבוע להגשת הערעור, את ייצוגו של המבקש וכן את סיכויי הערעור.

בחינת אלו, לטענת המדינה, מעלה כי על הבקשה להידחות: הערעור הוגש באיחור של למעלה מחודש וחצי, המבקשים היו מיוצגים על ידי עורך דין בשתי הערכאות וסיכויי הערעור נמוכים, באשר הינם נסובים על קביעות עובדתיות ומשפטיות בהן עוגן פסק דינו של בית הדין האזורי.

כן הפנתה המדינה לעניין פרשת קניון שפרעם בו קבע בית המשפט העליון, בעניין דומה, בו טעה בא כוחו המבקש במניין ימי הפגרה, כי יש להקפיד על קיום המועדים הנקובים בחוק. עוד צויין בפרשה זו כי במקום בו טוען בעל דין לאיחור בשל טעות של בא כוחו, עליו להצביע על הפעולות אשר ננקטו על מנת למנוע הטעות.

הכרעה

3.            על הליכים פליליים בבית הדין לעבודה חל סעיף 199 לחוק סדר הדין הפלילי , שזו לשונו:

"התקופה להגשת הערעור היא ארבעים וחמישה ימים מיום מתן פסק הדין, ואם ניתנה הכרעת הדין ללא נימוקים - מיום מתן הנימוקים; היתה דרושה רשות לערער, תוגש בקשת הרשות תוך אותה תקופה, והודעת הערעור תוגש תוך שלושים ימים מיום מתן הרשות".

4.            אשר על כן, במקרה דנן, משהומצא פסק הדין, לטענת המבקשים, ביום 4.8.11 - המועד האחרון להגשת הערעור הינו ביום 18.9.11 והודעת הערעור הוגשה באיחור.

במקרה זה, חלות הוראות סעיף 201 לחוק סדר הדין הפלילי:

"בית המשפט רשאי, לבקשת מערער, להרשות הגשת ערעור או בקשה לרשות ערעור לאחר שעברו התקופות האמורות בסעיפים 199 ו-200."

לאור זאת, בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור בהליך פלילי לא נדרש "טעם מיוחד" כפי שנדרש בהליך אזרחי, ושיקול הדעת הנתון לבית הדין רחב יותר . עם זאת, על המבקש הארכת מועד בהליך להראות טעם לאיחורו בפתיחת ההליך וכן על בית הדין לבחון את סיכויי הערעור וכל זאת תוך איזון בין "הנסיבות האישיות של המבקש לבין האינטרס הציבורי של עקרון סופיות הדיון והאכיפה היעילה של הדין הפלילי" .

5.            לאחר שבחנו את טענות הצדדים, כמו גם את פסק דינו של בית הדין האזורי, באנו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה; ראשית, בחינת הסיבה לאיחור בהגשת הערעור מעלה כי המדובר בטעות פשוטה של ב"כ המבקשים בעניין הימים הבאים במניין - טעות זו יכולה היתה להימנע על ידי בדיקה פשוטה, אשר לא התבצעה על ידי ב"כ המבקשים.

בנוסף, בחינת סיכויי הערעור מעלה כי טענות המבקשים כנגד פסק דינו של בית הדין האזורי מכוונות, רובן ככולן, לקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי בדבר מעסיקתן של העובדים אשר נמצאו באתר הבניה בו עבדה המבקשת 1 וכן להתרשמותו של בית הדין האיזורי ממהימנות העדויות שהונחו בפניו; קביעות אלו הינן מסוג הקביעות בהן ממעטת ערכאת הערעור להתערב ועל כן מצאנו, בנקודה זו, כי אין סיכויי הערעור גבוהים.

סוף דבר

6.            נוכח העובדה כי לא ניתנה סיבה ממשית לאיחור בהגשת הערעור, כמו גם סיכויי הערעור, שאינם גבוהים - הבקשה נדחית.